נערת הטרפז: אבל נערות טרפז יודעות מה נכון.
שקד: אז בואי תגלי לנו. איזה כיף, משהו מרענן.
נערת הטרפז: סביבתך בולעת את נשמתך, כפי שאומרים שהחתול יונק את נשמתו של תינוק. אבל אל תשמעי להם: חתול היא חיה נהדרת, וגם היא מחוברת למה שנכון. האם את מסוגלת להשתחרר מזה?
נשמתי ניזונה מאהבה, והטרפז מחבר אותי ליקום.
אני יודעת דברים, רק ברגע הנכון, כשיחפץ. האם את יכולה להתחבר אלי? האם איבדת כמעט הכל, כל מה שנכון? הלחמי בזה. הלחמו בזה. אל תתנו להם לשרוף את הדבר היקר והכמוס ביותר.
שקד לנערת הטרפז:
יקירתי,
הדהמת והפעמת את רוחי ביכולותייך.
המעוף באוויר, חסרת משקל, נטולת פחדים ומשקולות אנוש, אין אור, אין חושך ויש הכל.
לא, אין צורך להילחם ולחסום את מה שעתיד לבוא (את זה גם החתול מבין), והכל הרי יתבהר כשהפאזל יושלם.
נערת הטרפז: יש מאבק להכחדת נישמתך. אל תתני להם. הטרפז הוא עמל ומאבק קשה. לקלות הנראית לעין של תנועותי ולחיוכי הנינוח קדמו אמונים מפרכים. ה''קלות'' הינה פיתויו של המכחיד.
את היא שיוצרת את הפאזל. הדטרמיניזם הוא נסיונו של המכחיד ליאש את רצונך. אל תכנעי לחול המנסה לכסות אותך. הלחמי בזה.
שקד: המאבק קירות יבנה,
המלחמה - כלי נשק.
הניחי לזרימה להניע טרפזך.
הוא ימצא את דרכו,
וכך גם נשמתך - כנשמת חתול -
חזקה מכל המנסים להחריבה.
נערת הטרפז: את הקירות בונים הרוח והחול. להט הנשמה, רכות החתול וכוכבי השמים מתווים את הדרך שבשתיקה ובאהבה. "עת למאבק-מלחמה ועת לשלום", הדריך אותנו קוהלת. כל שכל מבין את המילה "מאבק" בהתאמה לאורחותיו. הטרפז גם נע קדימה, בכוח התמזגות עם גופי המיומן ונשמתי. ואת, את, משנה את נקודות הראות עם תנועת אור נוכחותך. והיקום כולו נע עם נערת הטרפז בטרפזה.
שחור תלתלים: מחר יום חדש עכשיו הלילה כבר פחות צעיר.
נערת הטרפז: עלם חן - קולות הקרב ייתמו, וכוכבי רקיע המכוננים את חלל היקום, נוטים לחייך להרף עין גם לאשר הכזיב.
וכוכבינו יפים מכולם, ואיננו רוצים לאבדם.
אורי מילשטיין לנערת הטרפז: הן יצאנו בסך עליזים עזים לנתיבה רחוקה.
נערת הטרפז: האם הדברים נוגעים? דברי נערת הטרפז מפוגגים את הכהות שבלב?
האם נערת הטרפז מייצגת את החיים, את רוח הים לעת ערב, את הלבנה המשתקפת בשדות בין צמרות העצים המיתמרים כבדי-חושך, דקה לפני חצות?
האם היא טל השחר העולה?
והאם אויביה הטיבעיים הם אדוני האיון, המירמס עז המצח והינף עוקר הנטיעות הגודמים את החיים?
שקד: אז בואי תגלי לנו. איזה כיף, משהו מרענן.
נערת הטרפז: סביבתך בולעת את נשמתך, כפי שאומרים שהחתול יונק את נשמתו של תינוק. אבל אל תשמעי להם: חתול היא חיה נהדרת, וגם היא מחוברת למה שנכון. האם את מסוגלת להשתחרר מזה?
נשמתי ניזונה מאהבה, והטרפז מחבר אותי ליקום.
אני יודעת דברים, רק ברגע הנכון, כשיחפץ. האם את יכולה להתחבר אלי? האם איבדת כמעט הכל, כל מה שנכון? הלחמי בזה. הלחמו בזה. אל תתנו להם לשרוף את הדבר היקר והכמוס ביותר.
שקד לנערת הטרפז:
יקירתי,
הדהמת והפעמת את רוחי ביכולותייך.
המעוף באוויר, חסרת משקל, נטולת פחדים ומשקולות אנוש, אין אור, אין חושך ויש הכל.
לא, אין צורך להילחם ולחסום את מה שעתיד לבוא (את זה גם החתול מבין), והכל הרי יתבהר כשהפאזל יושלם.
נערת הטרפז: יש מאבק להכחדת נישמתך. אל תתני להם. הטרפז הוא עמל ומאבק קשה. לקלות הנראית לעין של תנועותי ולחיוכי הנינוח קדמו אמונים מפרכים. ה''קלות'' הינה פיתויו של המכחיד.
את היא שיוצרת את הפאזל. הדטרמיניזם הוא נסיונו של המכחיד ליאש את רצונך. אל תכנעי לחול המנסה לכסות אותך. הלחמי בזה.
שקד: המאבק קירות יבנה,
המלחמה - כלי נשק.
הניחי לזרימה להניע טרפזך.
הוא ימצא את דרכו,
וכך גם נשמתך - כנשמת חתול -
חזקה מכל המנסים להחריבה.
נערת הטרפז: את הקירות בונים הרוח והחול. להט הנשמה, רכות החתול וכוכבי השמים מתווים את הדרך שבשתיקה ובאהבה. "עת למאבק-מלחמה ועת לשלום", הדריך אותנו קוהלת. כל שכל מבין את המילה "מאבק" בהתאמה לאורחותיו. הטרפז גם נע קדימה, בכוח התמזגות עם גופי המיומן ונשמתי. ואת, את, משנה את נקודות הראות עם תנועת אור נוכחותך. והיקום כולו נע עם נערת הטרפז בטרפזה.
שחור תלתלים: מחר יום חדש עכשיו הלילה כבר פחות צעיר.
נערת הטרפז: עלם חן - קולות הקרב ייתמו, וכוכבי רקיע המכוננים את חלל היקום, נוטים לחייך להרף עין גם לאשר הכזיב.
וכוכבינו יפים מכולם, ואיננו רוצים לאבדם.
אורי מילשטיין לנערת הטרפז: הן יצאנו בסך עליזים עזים לנתיבה רחוקה.
נערת הטרפז: האם הדברים נוגעים? דברי נערת הטרפז מפוגגים את הכהות שבלב?
האם נערת הטרפז מייצגת את החיים, את רוח הים לעת ערב, את הלבנה המשתקפת בשדות בין צמרות העצים המיתמרים כבדי-חושך, דקה לפני חצות?
האם היא טל השחר העולה?
והאם אויביה הטיבעיים הם אדוני האיון, המירמס עז המצח והינף עוקר הנטיעות הגודמים את החיים?
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.